בית משפט השלום באילת

                                                                                   ת"פ xxxx/07

בפני:  כב' השופט אלון רום

המאשימה:       מ.י. משטרת אילת

נגד

הנאשמים:        1. xxxx xxxxx

                     2. xxxxx xxxx- בהעדר

נוכחים:           

ב"כ המאשימה: עו"ד בן הרוש

הנאשם 1 ובא כוחו: עו"ד כהן

פסק דין ללא הרשעה 

כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם מייחס לו עבירות של השגת גבול פלילי תוך נשיאת נשק קר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ופציעה.

נסיבות כתב האישום מלמדות כי ביום 20.07.06 סמוך לשעה 04:30 במלון הולידיי אין אקספרס באילת, בשעה שהנאשם יחד עם אחרים, חשד כי המתלוננים גנבו חפצים מחדרם, נטל סכין בידו בכדי להפחיד את מתלוננים המחזיקים בנכס, ותקף את המתלונן, ליאור, כך שהכה בו באגרופו וגרם לו לסימן כחול אדום באף, ונפיחות מתחת לעין. באותו מעמד פצע הנאשם את מתלונן בכך שהכה אותו בידו, וגם לו חבלה באמצעות כת הסכין שנשברה וגרם לאדמומיות בצווארו וחתך בבטנו באורך חצי סנטימטר.

הנאשם הורשע כל פי הודייתו ביום 01.07.08, על ידי כבוד השופט יקואל שישב בדין לפניי, והופנה לצורך עריכת תסקיר שירות המבחן בעניינו.

התסקיר הוגש ביום 14.12.08 כאשר תיק זה הובא בפניי, וכעת עליי לגזור דינו של הנאשם.

תסקיר שירות המבחן הינו חיובי ומתאר משפחה נורמטיבית, כאשר הנאשם סיים את חוק לימודיו ביולי 2007, והתגייס לצבא ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי, וזה לשבחים ממפקדיו, ועולה כי הוכיח רצינות, יכולת, רצון ומסוגלות גבוהה, רעות וחברות. 

שירות המבחן מציין כי התרשם כי מדובר באדם בעל ערכים חיוביים, ויכולת לבחון ברצינות את מעשיו ותוצאותיהם החמורות, וכי הוא מודע לחומרת העבירה שביצע.

לדעת שירות המבחן מדובר באירוע חריג, ונראה כי הסיכוי להישנות התנהגות דומה נמוך.

בסיכומו של התסקיר ממליץ שירות המבחן לשקול בחיוב ביטול הרשעתו של הנאשם, והטלת פיצויים עליו, זאת בנוסף להעמדתו בצו מבחן מעקבי למשך שישה חודשים. אין המלצה לשל"צ, שכן מדובר בחייל בשירות סדיר.

שמעתי את טיעוני הצדדים וכן את אמו של הנאשם ואת הנאשם עצמו, ועולה כי הצדדים חלוקים בניהם בעניין ההרשעה בעיקר.

אכן עובדות כתב האישום הינן קשות, ואין להכביר מילים על החומרה היתרה במעשיו של הנאשם, תוך שהשתמש בסכין ובהמשך האירוע אף נגרמה פציעה למתלונן.

מאידך, הנאשם עבר את העבירה בהיותו בן 18 בדיוק בליל ביצוע העבירה.

ככלל, חובה על בית המשפט להרשיע נאשם בביצוע עבירות כדוגמת אלה המיוחסות לנאשם זה, ובכך להעביר מסר לכלל הציבור כי מעשים שכאלו לא יזכו להתייחסות מקלה. ואולם, כאשר מדובר בקטינים, בית המשפט שוקל שיקולים נוספים, כאשר שיקולי השיקום הינם בעלי משקל סגולי רב בהחלטות באם להרשיע נאשם ואם לאו, זאת לאור העובדה כי השיקום והחזרת הנאשם למוטב, הינה אחת המטרות המרכזיות בענישה.

שמעתי את דבריו של הנאשם, ושאלתי אותו מספר שאלות, התרשמתי מתשובותיו כי ניתן להפעיל לגביו את החריג לכלל המחייב הרשעה, ומצאתי כי ניתן בעניינו לקבל את המלצת שירות המבחן.

העובדה כי חלפו למעלה משלוש וחצי שנים מאז המקרה, בהן הנאשם עבר כברת דרך ארוכה, והוכיח את עצמו כאדם נורמטיבי בעל ערכים חיוביים, תומכת במסקנתי זו. נראה כי יש יסוד סביר להאמין כי הנאשם שבפני למד את לקחו והפנים את חומרת מעשיו כדי כך שבעתידו יזכור את האירוע ואת ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית המשפט.

אשר על כן אני מחליט לבטל את ההרשעה מיום 01.07.08 ואני קובע כי למרות שהנאשם הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, פסק הדין יהיה ללא הרשעה.

אני מטיל על הנאשם צו מבחן מעקבי למשך שישה חודשים.

רשמתי בפני הודעת הנאשם באמצעות סנגורו כי יתרום סך של 2,500 ₪ לטובת עמותה ו/או ארגון העוסק ברווחת הכלל, והעתק אישור על כך יוגש לתיק בית המשפט בתוך 90 יום מהיום, זאת כחלף לפיצוי לטובת המתלוננים, אשר לא מצאתי כי הינם מתאימים בתיק זה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן והודע היום כ"ד אדר תש"ע, 10/03/2010 במעמד הנוכחים.