בית משפט השלום באילת

בש 0000/06

 בפני: כב' השופטת ד.בלטמן-קדראי-סגן נשיא

המבקש:   XXXXXXX

              ע"י ב"כ עוה"ד: איציק כהן 

נגד

 המשיבה:     מדינת ישראל

 נוכחים:       המבקש ובא-כוחו 

החלטה

בפניי בקשה אשר הוגשה על פי סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 בעילתה פיצוי בגין אובדן תפוסים אשר נגרם כתוצאה מרשלנות המשיבה, המדינה.

הבקשה הוגשה כבר ביום 29.03.2006. בהחלטה מיום 05.04.2006 הוריתי למשיבה להגיב בתוך 30 יום ותגובה כאמור לא הוגשה עד היום. לציין כי הוגשה בקשה שניתן להבינה כבקשה לאורכה בהגשת התגובה ואף ניתנה החלטה ביום 02.05.2006 על פיה ניתן להגיש את התגובה בתוך 14 יום מאותו מועד. תגובה כאמור אין. 

המשיבה אף לא התייצבה לדיון. במהלך תחילת מתן החלטה זו, הוצגה הודעת פקס שנשלחה לביהמ"ש שראוי כי לא אביא את מלוא תוכנה בגדר החלטה זו, פרט לכך שירשם כי נדרש בה מן הדין ומן הצדק לאפשר למבטחת של המדינה להתגונן ולטפל בדרישת הפיצוי.

על פי הבקשה, שיש בה הפניה להליכים קודמים שהתקיימו עד כחודש לפני הגשתה, נתפסו התפוסים נשוא הבקשה מאת המבקש תוך הפרת הוראות החוק לעניין עריכת חיפוש כדין ולעניין הטיפול בתפוסים. על פי הבקשה התפוסים שנתפסו מאת המבקש כללו שני שולחנות רולטה בצבע סגול, עם 4 רגליים מפורקות (להלן: "השולחנות").

על פי הבקשה, הגיש המבקש בקשה להחזרת תפוסים ורק אז השיבה המשיבה כי אין מניעה להורות על החזרתם. בהתאם לכך ניתן צו להחזרת התפוסים, אלא שהמשיבה לא החזירה את השולחנות ולכן ביקש ב"כ המבקש דיון בבקשה, זאת לאחר שהמשיבה הודיעה לו כי השולחנות נזרקו לפח לרגל ביקור של המפכ"ל בתחנת המשטרה באילת.

לדיון שהתקיים בבקשה הופיע הטוען המשטרתי, אשר הודיע כבר בפתח הדיון כי המשיבה מסכימה להכין שולחנות חילופיים ולמסור אותם למבקש. לכן, נוכח הסכמה זו ולמרות חריגותה, ניתן צו למשיבה לבנות את אותם שולחנות ולמוסרם למבקש.

אלא, שכך רק החלה מסכת היסורים של המבקש, שכן על פי הבקשה וכפי שאף מתועד בפרוטוקולים בב"ש 2370/05, גילתה המשיבה שהסכמה לבנות את השולחנות אינה כלל בסמכותה ואף ניתנה בטעות ולכן הגישה בקשה לבטל את ההחלטה בדבר בניית שולחנות והשבתם. 

בבקשה חדשה זו התקיים דיון ביום 14.02.2006, ובמהלכו אומנם בוטלה ההחלטה להשבת שולחנות שטרם ניבנו, תוך שאף ניתנו הוראות לגבי הליכים עתידיים אשר ניתן להגיש מכח סעיף 41 לפקודה הנ"ל.

הבקשה שבפניי, היא כאמור הבקשה שהוגשה לפיצוי בגין אי השבת השולחנות.

עומד בפניי המבקש היום ללא שהמשיבה טרחה להתגונן ולהשיב כלל לבקשתו. על פי הבקשה ערך השולחנות אשר נזרקו לפח עומד על למעלה מ-70,000 ש"ח, שכן הסכום אותו דרש נגר באילת עבור בניית שולחנות דומים הוא סך של 35,250 ש"ח לשולחן, הכל על פי הצעת מחיר שהוגשה. כן הוצג מכתב של חברה בחו"ל המשווקת שולחנות דומים, על פיו עלות כל שולחן כאמור, ללא דמי הובלה, סך השווה ל-1984 יורו. 

ב"כ המבקש טוען כי סכום כאמור בתוספת דמי הובלה וכד' עשוי להגיע לסכום הקרוב לבניית שולחן כאמור כמפורט בהצעה שהוגשה. 

בחקירת המבקש עלה כי שילם לטענתו עבור שני השולחנות סך 28,500 ש"ח. 
אין מחלוקת, כי מדובר בשולחנות שאינם חדשים ואשר רכש מאחר. לא הוצגה חשבונית לגבי עלותם, והדבר הוסבר בחקירת המבקש.

המבקש וודאי זכאי לפיצוי בגין אובדן התפוסים. הפיצוי אשר הינו זכאי לו, הינו בשווי התפוסים. המבקש לא רכש שולחנות חילופיים ולכן ניתן להעריך את הפיצוי לו הוא זכאי, אם על פי ערך רכישת שולחנות חדשים דומים ואם על פי שווי השולחנות המוכח כפי שנרכשו על ידו. לאחר שראיתי את כלל הנתונים שהוצגו, סברתי כי בוודאי יהיה צודק לפסוק למבקש את ערך התפוסים כפי שטען ששולם על ידו בעבר, דהיינו, סך 28,500 ש"ח.

תקצר היריעה מלהכיל את כל שאפשר לכתוב כלפי המשיבה בקשר לדרך שבה ניהלה הן את נושא תפיסת השולחנות, הן את נושא החזרתם והן את ההליך. 

די אם אקבע, כי בדרך התנהלותה הפגינה שרירותיות, זלזול בזכויות הפרט ובזכויותיו המשפטיות וכן זלזול של ממש כלפי החלטות משפטיות וכלפי ביהמ"ש.

המשיבה פגעה בזכות יסוד של המבקש לגבי קניינו. פגעה בקניין זה באופן בלתי חוקי ונמנעה, למרות הזדמנויות רבות שהיו לה, מלתקן את הפגיעה. מעשים אלה עשתה ללא מתן הסבר ראוי ואף מבלי שטרחה להציג עמדתה בפני המבקש ובפני ביהמ"ש. 

על כל אלה, ראוי לחייב את המשיבה בהוצאות ראויות.

הנני מחייבת, אפוא, את המשיבה לשלם למבקש סך 28,500 ש"ח, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.09.2005 (מועד תפיסת השולחנות) ועד לתשלום בפועל. 

הנני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 15,000 ש"ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסכומים שנקבעו בתוך 30 יום.

ניתנה היום ו' בתמוז, תשס"ו (02/07/2006) במעמד הנ"ל.