לאחר הפסקה. השעה 10:00.

<#3#>

גזר דין

האישום והרקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון, ועל פיו הנאשם אשר שירות כקצין את"ל בימ"ר ירושלים במשטרת ישראל, הגיע ביום 3.4.14 למחסום עזאיים ברכבו המשטרתי.

השוטר הצבאי דוד איסחרוב אשר איבטח את המקום, הבחין במכוניתו של הנאשם וביקש ממנו לעצור את רכבו בצד הדרך ולפתוח את תא המטען לצורך בדיקה.

הנאשם פנה לשוטר ואמר : "עזוב אותי, אני שוטר", החל בנסיעה לעבר היציאה מן המחסום ובסופו של דבר עזב את המחסום מבלי להיבדק.

כעבור מספר דקות שב הנאשם למחסום, ולאחר בדיקה נמצא תא המטען של רכבו ריק.

בעת הצגת הסדר הטיעון, הודיעה המאשימה כי היא מסכימה לכך ששירות המבחן יתייחס בתסקירו לשאלת ההרשעה, אך הודיעה כי היא עומדת על הרשעת הנאשם בדין.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם עובד במשטרת ישראל מזה כ-18 שנה, וכיום הוא קצין ביחידת הלוגיסטיקה בירושלים. גיליון ההערכה שהציג בפני קצינת המבחן מתאר את הנאשם כקצין "מקצועי בתחום הניהול, מסור, משקיע ותורם להצלחת היחידה".

הנאשם מכיר בתוצאות מעשיו, מבטא חרטה ומביע נכונות לבצע שירות לתועלת הציבור כעונש. לדבריו, התרחשות האירוע גרמה לו להבין כי הוא זקוק לעזרה מקצועית בתחום אישי בחייו, ובהתאם הוא פנה לייעוץ מתאים.

קצינת המבחן מסרה כי הנאשם בעל עולם ערכים נורמטיבי והעבירה שביצע איננה מאפיינת את התנהלותו ומהלך חייו.

זוהי פעם יחידה שהנאשם עומד לדין, והשלכות ההליך הפלילי - בעלות השפעה רבה עליו.

לפיכך המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעת הנאשם על מנת למנוע פגיעה בתעסוקתו שתיגרם לו כפי שעלה ממסמך שהציג בפניה, ולהסתפק בהשתת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות, במסגרת מתנ"ס עירית מעלה אדומים.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. לשיטתה, העבירה בוצעה בעת שהיה הנאשם שוטר ותוך שהוא משתמש באמירה אשר בה כרוכה משרה זו.

מנגד, סבור הסניגור כי עברו הנקי של הנאשם, הן המשמעתי והן הפלילי, מוביל למסקנה כי מדובר במעידה חד פעמית והרשעה בגינה יכול ותפגע באופן משמעותי בתדמיתו של הנאשם ובהמשך העסקתו במשטרת ישראל.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם

סעיף 40ג לחוק העונשין קובע כי מתחם הענישה ההולם נקבע בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה בפסיקה.

שנת מאסר אחת קבועה לצידה של עבירה של הפרעה לעובד הציבור בסעיף 288א לחוק העונשין, ומטרת חקיקתה של עבירה זו היא הגנה על עבודתם של עובדי הציבור, ובכך להבטיח ולהגן גם על שמירתם של החוק והסדר במרחב הציבורי.

נסיבות ביצוע העבירה שלפניי מעידות על כך שהפגיעה בערך זה במקרה שלפניי- איננה גבוהה.

מהאופן שבו תואר האירוע בכתב האישום, ניכר כי הנאשם אשר עבר במחסום ברכבו המשטרתי, נתבקש לעצור לבדיקה ביטחונית בעודו נוהג ברכב משטרתי. הנאשם ביקש מהשוטר הצבאי "לעזוב אותו" תוך שהוא מודיע לו כי הוא שוטר. אלא שהדבר לא הניח את דעתו של השוטר הצבאי והוא ביקש לבצע את מלאכתו נאמנה ועמד על חובתו לבדוק את העוברים במחסום.

מאופן התרחשות הדברים עולה הרושם כי הנאשם, שאינו מורגל להידרש לבדיקה בטחוני בעודו נוסע ברכב משטרתי, תמה מדוע השוטר הצבאי מבקש לעצרו ולבצע בדיקה של הרכב המשטרתי ועל כן, ושלא כדין, לא שעה להוראותיו, המשיך בנסיעה ועבר את המחסום. ואולם לאחר "מספר דקות" כמתואר בכתב האישום, התעשת הנאשם, הבין כי שגה ושב למחסום על מנת שרכבו ייבדק. הבדיקה העלתה, כאמור, שתא המטען - ריק.

אין חולק כי הנאשם לא סר להוראותיו של השוטר המאבטח במקום, ובכך פגע במלאכתו שעיקרה פיקוח על העוברים במחסום במטרה להבטיח את ביטחון הציבור. בפועל לא נגרמה במקרה זה פגיעה לביטחון, שכן הנאשם, הנמנה עצמו על כוחות הביטחון לא פגע בביטחון. מאידך גיסא, דווקא כמי שאמון על שלום הציבור בתפקידו כשוטר, היה על הנאשם להבין את חשיבות הסדר במחסום ומשמעות הימנעותו מעצירה לבקשת הממונים על כך. אלא שדקות ספורות לאחר שעבר את המחסום בניגוד להוראת השוטר הצבאי, התעשת הנאשם וחזר על מנת שרכבו ייבדק כנדרש.

נסיבות האירוע מלמדות כי הנאשם לא תכנן את המעשה מראש, אלא שגגה שנפלה תחת ידו ושיקול דעתו המוטעה גרמו לו לפעול באופן הפסול שבו פעל.

עיון בפסיקה לשם בירור מדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט במקרים כגון זה, מעלה כי פסקי דין בהם נדונה עבירה זו של הפרעה לעובד הציבור לבדה- נדירים עד מאוד, שכן על פי רוב, עבירה זו מלווה בעבירות נוספות וחמורות יותר, דוגמת איומים ותקיפה.  במאמר מוסגר אציין כי ייתכן שהדבר מצביע על מדיניותה של התביעה באשר להעמדה לדין במקרים כגון אלה אשר לפניי.  מכל מקום, בהתחשב בפסיקה המועטה המתאימה, בערך החברתי המוגן והפגיעה הנמוכה זו במקרה דנן, הרי שמתחם הענישה בעבירה זו נע בין עונש של מאסר על תנאי לתקופה קצרה ביותר לצו שירות לתועלת הציבור בהיקף מצומצם.

הרשעה או הימנעות הימנה

הכלל בדין הפלילי הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה- יורשע האדם שהואשם בה וייתן על כך את הדין. מטבעה של הרשעה שהשלכותיה על האדם פוגעות בתחומי חייו השונים, אולם זהו טבעה של ההרשעה וחלק מהמחיר שנושא מי שהורשע בדין. לפיכך, הימנעות מהרשעה הינה חריג לכלל זה, והיא מותנית בשני תנאים מצטברים. האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני, סוג העבירה בנסיבות המקרה המסוים מאפשר הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ר' פסק הדין המנחה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3)337, 342).

בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 690, התייחס בית המשפט העליון לאיזון השיקולים הנדרש בסוגיה זו, וכך נקבע מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"משנתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים. כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו הפרטי של הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצבו בריאותו והנזק הצפוי מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה".

בחנתי את מכלול הנסיבות במקרה מיוחד זה שלפניי, ומצאתי כי מדובר באחד המקרים יוצאי הדופן שבהם יש לעשות שימוש בחריג ולהימנע מהרשעת הנאשם.

שני התנאים הנדרשים להפעלת החריג מתקיימים, כפי שמלמדות הראיות והנסיבות שלפניי. ב"כ הנאשם טען כי הליכים מינהליים שונים הופעלו נגד הנאשם, עיכובו קודם ומשטרת ישראל ממתינה, למעשה, להחלטתי זו כך שיש חשש כי הרשעתו בדין הפלילי תפגע בהתקדמותו כשוטר. מדובר בפגיעה ישירה וקונקרטית, שעליה הצביעה גם קצינת המבחן בתסקירה.

מעבר לפגיעה בתעסוקתו של הנאשם, ניכר כי ההליך הפלילי הותיר בנאשם רגשות ותחושות קשים, והוא חש בושה מעצם ההליך הפלילי המתנהל נגדו, במיוחד על רקע היותו שוטר מזה שנים רבות. בעקבות הגשת כתב האישום נגדו, הגיע הנאשם לתובנות בחייו ופנה לייעוץ מקצועי. האופן שבו השפיע ההליך הפלילי על הנאשם מלמד כי להרשעתו בדין תהא השפעה שלילית מכרעת על אישיותו  ותפישתו את עצמו כאדם שומר חוק וכמי שאמון על כך בתפקידו כשוטר.

אשר לתנאי השני הנדרש, הרי שבנסיבות המיוחדות של העבירה, כפי שתוארו לעיל בפירוט מהן עולה כי הפגיעה בערך המוגן בענייננו, הינה מינורית, הרי שניתן בנסיבות העניין לבכר את השיקול השיקומי של הנאשם, על פני שאר שיקולי הענישה הציבוריים.

בחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, מלמדת כי הנאשם, בן כ-42 שנים, נשוי ואב ל- 5 ילדים, הוא אדם נורמטיבי אשר 18 שנים מחייו הקדיש לעבודתו במשטרה והוא משרת כקצין מוערך המגלה מסירות, משקיע ותורם להצלחת יחידתו.

ביצוע העבירה עומד בניגוד מוחלט ל- 42 שנות חייו של הנאשם, במהלכן לא היה מעורב בפלילים. מדובר במעידה חד פעמית לנאשם, ויש להדגיש שמיד עם התרחשותה, חזר בו הנאשם מהמעשה ושב למחסום על מנת שהשוטר הצבאי יוכל לערוך את הבדיקה שנדרשה.

העבירה שביצע הנאשם לא פגעה באחרים, וגם הסבירות שהנאשם, אשר מכיר בתוצאות מעשיו ומבטא חרטה מלאה עליהם, ישוב ויבצע מעשים דומים- נמוכה עד מאוד.

בהתחשב בכלל נתוניו האישיים של הנאשם ובאיזון השיקולים הנדרש בין האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם, הרי שאני עושה שימוש בסמכות הנתונה לי בדין ונמנע בזאת מהרשעתו של הנאשם בדין.

לצד זאת, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 140 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת עיריית מעלה אדומים, במתנ"ס ובעמותת צח"י, כאמור בתסקיר שירות המבחן, ועל פי התוכנית שהוכנה על ידו.

1. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא לעבור על העבירה אותה נקבע שביצע במשך שנה מהיום. ההתחייבות תיחתם עד ליום 1.2.17.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. 

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשע"ז, 17/01/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליאור לביא