בבית משפט השלום בירושלים

פ __________

בפני:                       כב' השופט יצחק מילנוב

המאשימה:                מדינת ישראל

באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים

נגד

הנאשם:                              ___________

בשם המאשימה :        עוה"ד הילה אדלמן

בשם הנאשם : עוה"ד יצחק כהן

פסק - דין

בית המשפט מודיע לנאשם, כי החליט לזכותו מהעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 , המיוחסת לו בכתב האישום.

1. כתב האישום

במועד הרלבנטי לכתב האישום כיהן הנאשם כשוטר מג"ב (יחידת "לביא") במשטרת ישראל. כתב האישום מייחס לנאשם שימוש בכח פיסי כלפי המתלונן, רועי אלבג, סטודנט שהשתתף בהפגנה בלתי-חוקית שערכו סטודנטים בכיכר-ציון בירושלים ביום 10/05/07 סמוך לחצות.

על פי הנטען בכתב האישום :

"במסגרת ההפגנה ישבו סטודנטים, ובהם גם רועי אלבג (להלן- המתלונן) על הכביש וחסמו את הכביש. מספר שוטרים הגיעו לעבר המתלונן שישב על הכביש, תפסו אותו בידיו והניחו אותו על המדרכה. הנאשם הגיע לעברו של המתלונן, בעת שהיה על המדרכה, ובעט בפניו של המתלונן. כתוצאה מכך נחבל המתלונן באפו" (ס' א.2-א.5. לכתב האישום) (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור –י.מ.) .

בגין מעשיו אלו הואשם הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם באשמה המיוחסת לו, והתיק נקבע להוכחות (ע' 1 ש' 18-10) .

מטעם המאשימה העידו שלושה עדים: ע"ת/1 המתלונן רועי אלבג ; ע"ת/2 אורן לוין, אחד הסטודנטים שנכח בהפגנה ותיעד חלק מהמתרחש במצלמתו; ע"ת/3 עמרי בן מאיר, אשר במועדים הרלבנטיים שימש כחוקר במחלקה לחקירות שוטרים, וניהל את החקירה דנן, במסגרתה גבה את הודעותיהם תחת אזהרה של המתלונן, של הנאשם ושל עדי הראיה ואף ערך עימות בין הנאשם לבין המתלונן.

הראיות שהגישה המאשימה כללו: שתי תמונות שצולמו במצלמה דיגיטאלית במהלך ההפגנה ע"י ע"ת/2 אורן לוין, בהן מופיע הנאשם, ושתי תמונות עצמיות שצולמו ע"י הנאשם בבית החולים אליו פונה לאחר האירוע (ת/1), ד"וח פינוי המתלונן באמבולנס לבית החולים ביקור חולים ביום האירוע וגליון שחרור מבית החולים (ת/2, ת/3), הודעתו תחת אזהרה של הנאשם מיום 26/06/07 (ת/4), דיסק המתעד את העימות שנערך בין הנאשם לבין המתלונן ביום 30/07/07 ודו"ח ביצוע עימות (ת/5, ת/6), הודעתו של גלעד אבוטבול במח"ש מיום 05/06/07 (ת/7).

מטעם הנאשם העידו: הנאשם עצמו (ע"ה/1) ; רפ"ק דוד חיון ,מפקד יחידת לביא של מג"ב בירושלים (ע"ה/2) ; רפ"ק אבי כהן, אשר שימש במועדים הרלבנטיים כראש לשכת מודיעין בילוש של מרחב ציון במשטרת ישראל, וכיום מפקד תחנת משטרה במזרח ירושלים (ע"ה/3) ; יוני אפשטיין, אחד הסטודנטים שהשתתף בהפגנה ופונה לבית החולים באמבולנס יחד עם המתלונן (ע"ה/4).

כמו כן, הוגשו מטעם הנאשם הראיות הבאות: הודעתו תחת אזהרה של המתלונן במח"ש מיום 13/05/07 (נ/1) ; שני זכ"דים שנערכו ע"י ע"ת/3 עמרי בן מאיר בקשר לעימות שנערך בין הנאשם למתלונן (נ/2, נ/3), דו"חות אירוע שהופקו ע"י משטרת ישראל בנוגע להפגנה ביום האירוע (נ/4, נ/5), הודעתו של ע"ה/4 יוני אפשטיין במח"ש מיום 18/06/07 (נ/6).

2.גרסת המתלונן

בחקירתו הראשית העיד המתלונן, כדלקמן:

"שמעתי באותו ערב שיש הפגנה ... אני גר מאד קרוב לכיכר ציון אז שמעתי שיש הפגנה למטה וגם בגלל המצב הכלכלי שלי, החלטתי לרדת להשתתף בהפגנה .במהלך ההפגנה ישבו סטודנטים על הכביש וחסמו את הציר תנועה. אני ישבתי על המדרכה .... פתאום הרגשתי שאני נמשך אחורה בכח במן תפיסה כזאת בכתף. נשכבתי על הצד כזה על הגב וראיתי את אחד השוטרים שהיה קל מאד לזהות אותו כי הוא היה עם חולצה אזרחית בכובע של שוטר ובעט לי בלחי, בפרצוף והראש שלי גם פגע אחר כך במדרכה.

באותו שלב השוטרים ניסו לגרור אותי אחורה אחר כך כשהם ראו שכל הפרצוף שלי דם הם פשוט החליטו לעזוב אותי. ואז באו שני סטודנטים ולקחו אותי לפינה של הכיכר והשעינו אותי על אחת החנויות וביקשתי מהם לצלם את השוטר עם החולצה תכלת כי אותו זיהיתי כזה שבעט לי בפנים. אחרי חצי דקה הגיע אלי בחור שקוראים לו אורן והוא אמר לי שהוא צילם את השוטר ונתן לי כרטיס ביקור שלו ששם לי בתוך הארנק. ואז עברו כ 10- דקות עד שהגיע אמבולנס למקום ואני אושפזתי כל הלילה ושוחררתי ביום למחרת" (ע' 5 ש' 1-15) .

המתלונן פירט והסביר בעדותו, כי את הבעיטה לפנים הוא קיבל מהנאשם בעת שניסה להתרומם מהמדרכה אליה נגרר בכח ע"י השוטרים האחרים, וכי מעוצמת הבעיטה - הוטח ראשו לקרקע. לדבריו, הוא זיהה את הנאשם בגלל שהיה לבוש בחולצה אזרחית בצבע תכלת ולא במדי משטרה (אך חבש כובע זיהוי משטרתי) .

3. גרסת הנאשם

הנאשם טוען, כי הוא מעולם לא בעט בפניו של הנאשם. לדברי הנאשם, השימוש בכח שנקטו השוטרים כלפי המפגינים באותה הפגנה התבטא בכך שכל ארבעה שוטרים הרימו מפגין אחד ופינו אותו לניידות שהמתינו ברחוב יפו.

512702606

הנאשם טוען, כי אירוע ההפגנה נחלק לשני חלקים, מבחינת אופן הטיפול של המשטרה במפגינים: החלק הראשון - כלל הגעתם של שוטרי יס"מ ומג"ב למקום והתמקמותם מול המפגינים, תוך שמפקד היחידה כורז למפגינים ברמקול שיש להם מספר דקות להתפנות מהמקום מרצון, אחרת יחל פינוי בכח. במהלך הזמן הזה, שקדם להוראת השימוש בכח - טוען הנאשם- כל השוטרים, ללא יוצא מן הכלל, היו במצב של עמידה סטטית ללא שהיה כל מגע בינם לבין המפגינים. השלב השני- כלל את שלב הפינוי בכח של המפגינים, שהחל מרגע שחלפה הארכה שניתנה למפגינים וניתנה הוראה ישירה ע"י מפקד מרחב ציון של המשטרה לפנות את המפגינים בכח. בשלב זה - טוען הנאשם - "התחיל בלגאן בכל רחוב יפו באזור כיכר ציון. התרוצצות של שוטרים בין מפגינים, חלק מהמפגינים בעצם קמו בעצמם וברחו... ואז גם החל גשם חזק, וזה בעצם פה פוזרה ההפגנה לחלוטין" (ע' 31 ש' 13-15).

הנאשם טוען, כי הגיע לכיכר כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים, לאחר שחזר מפעילות מבצעית בבית שמש וחָבַר ליחידה שלו, שהיתה זקוקה לעזרה בפיזור ההפגנה (כשהוא דואג לחבוש את הכובע המשטרתי כדי שיזהו אותו כאיש משטרה). לדבריו, הגיע לכיכר בשלב הראשון של ההגנה, קרי- בשלב "השקט" ובטרם ניתנה הוראת הפינוי בכח של המפגינים. עם הגיעו לכיכר- ממשיך הנאשם- הוא פנה למפקד היחידה רפ"ק דוד חיון (ע"ה/2) , שאל אותו אם זקוקים לו בפיזור ההפגנה ואמר לו שיש לו מדים ברכב. לדברי הנאשם, מפקד היחידה הורה לו להחליף בגדיו למדים ולהצטרף לשאר השוטרים בהפגנה, וכך הוא אמנם עשה. לטענת הנאשם, כשחזר לכיכר, כשהוא לבוש במדי מג"ב, עדיין עמדו השוטרים מול המפגינים במצב סטטי, והמפגינים ישבו על הכביש. בשלב מסוים, הגיע למקום מפקד מרחב ציון של משטרת ישראל, נצ"מ ברונו שטיין, והודיע למפגינים כי ההפגנה לא חוקית וכי יש להם מספר דקות להתפזר מרצונם. לאחר שחלפו מספר הדקות , ממשיך הנאשם, החל שלב הפינוי בכח של המפגינים, באופן שכל ארבעה שוטרי מג"ב/יס"מ הרימו מפגין אחד ופינוהו לניידות המשטרה שניצבו בסמוך.

4.דיון והכרעה

לאחר שבחנתי ושקלתי מכלול הראיות, העדויות והנסיבות ולאחר שראיתי ושמעתי בפני את המתלונן- מחד ואת הנאשם- מאידך, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מן הטעם שלא ניתן לזהות את הנאשם, ברמת זיהוי של מעבר לכל ספק סביר, כמי שבעט בפניו של המתלונן ביום האירוע, ומשום שאין בחומר הראיות, למעשה, כל ראיה הקושרת בין הבעיטה שנבעט המתלונן בפניו לבין הנאשם:

שניים מהסטודנטים שנכחו בהפגנה וזומנו להעיד בבית המשפט, בנוגע לאירוע נשוא כתב האישום – ע"ת/2 אורן לוין (שצילם את הנאשם לאחר התקרית) וע"ה/4 יוני אפשטיין (שפונה אף הוא עם המתלונן באמבולנס לביה"ח) העידו בבית המשפט, כי הם למעשה כלל לא ראו את אירוע הבעיטה בפניו של המתלונן. ע"ת/2 אורן לוין העיד, כי הבחין במתלונן רק כשזה כבר היה שרוע על המדרכה חבול ופצוע , וכי הנאשם צולם על ידו במצלמתו, רק משום שהוא האדם אותו התבקש לצלם, ע"י הסטודנטים שעמדו אותה עת ליד המתלונן. ובלשונו :

"ת: ראיתי בן אדם על הרצפה מדמם. הלכתי לראות מה קורה איתו. הייתי עם מצלמה ושאלו אותי אם אני יכול לצלם את הבן אדם שהרביץ לאדם שעל הרצפה .... הצביעו לי על איזה בן אדם לצלם אותו. נראה לי הוא עם כובע אזרחי. הוא לא היה בבגדי שוטר.

....

ש: אתה זוכר מי אמרו לך?

ת: אלה שהיו איתו , שגררו אותו מהצד " (ע' 19 ש' 19- ע' 20 ש' 16).

ת: לא ראיתי מכות בכלל. לא ראיתי אלימות. ראיתי את התוצאה של האלימות לא ראיתי שאנשים מרביצים" (ע' 22 ש' 5-6).

עדותו זו נתמכת למעשה בעדותו של המתלונן עצמו, אשר עוד בחקירתו במח"ש העיד: "אורן לא ראה הבעיטה אלא צילם השוטר המכה לאחר שביקשתי זאת ממנו" (ע' 1 ש' 21-22 להודעת המתלונן נ/1). כלומר, צילום הנאשם ע"י ע"ת/2 אורן לוין היה פרי של הנחיה ברורה שקיבל הלה מהמתלונן, ולא פרי של אינטרפרטציה אישית שערך ע"ת/2

אורן לוין לזהותו של השוטר שהכה את המתלונן, שהרי הוא כלל לא ראה מי בעט במתלונן. צא וראה: המתלונן סימן את המטרה (הנאשם), ואז ביקש מע"ת/2 אורן לוין שיצלמו, וכעת מבקש המתלונן להסתמך על עדותו של האחרון כדי לתמוך בגרסתו, לפיה הנאשם הוא שבעט בפניו. בנסיבות אלו, ברור שעדותו זו של ע"ת/2 אורן לוין, כמו גם שתי התמונות עליהן מבקש המתלונן להסתמך- הן חסרת כל ערך, בכל הנוגע לזיהויו של הנאשם כשוטר שבעט בפניו של המתלונן. ודוק: מגרסת המתלונן עצמו עולה, כי גם הסטודנטים שעמדו לידו הסיקו שהשוטר המכה הוא הנאשם, מאחר והמתלונן אמר להם זאת וביקש מהם שידאגו לצלמו, ולא משום שהם עצמם ראו, במו עיניהם, שהנאשם הוא השוטר שבעט במתלונן.

והוא הדין בעדותו של ע"ה/4 יוני אפשטיין: הלה העיד, כי ראה את המתלונן נגרר אל המדרכה ע"י שניים-שלושה שוטרים, תוך כדי בעיטות בו , ולאחר שאלו עזבו אותו, הגיח שוטר נוסף שבעט בו בעיטה נוספת. דא עקא, שהעד לא הבחין בזהותו של אותו שוטר אחרון שבעט במתלונן, בלבושו של אותו שוטר ואף לא ידע לומר מהו המיקום/האיבר בגופו של המתלונן כלפיו הופנתה הבעיטה. ובלשונו של ע"ה/4:

"ת: ראיתי כמה שוטרים, כ 3-2- שחלקם היו עם מדי יס"מ. אני לא יודע להגיד כמה בדיוק, אם זה אחד שנים או שלושתם, גוררים משהו על הרצפה. בערך ממרכז הכביש עד לקצה הקרוב אלי של המדרכה. כל זה מדובר בערך ב 5- שניות. לא זיהיתי את הפנים לא של הבחור שנגרר ולא של השוטרים... ותוך כדי שהוא נגרר היה נראה שבועטים בו ... איפה בעטו בו לא ראיתי.

בסוף הגרירה שהיתה כ 4-3- שניות הגיעו לאיזור המדרכה, שוטר או שניים עזבו אותו ואז אני חושב שוטר נוסף זה או שוטר שלישי או רביעי, גם הביא לו בעיטה.

ש. לאן ?

ת. אני גם לא יודע בדיוק.

ש. איזה מדים לבש השוטר שבעט בו?

ת. אני לא יודע אם הוא לבש מדים " (ע' 41 ש' 19- ע' 42 ש' 9).

ש: אתה ראית את הבעיטה בפנים ?

ת: לא " (ע' 43 ש' 4-6) .

ש: ואתה לא זוכר באיזה סוג של מדים היה אותו שוטר ?

ת: לא זוכר " (ע' 43 ש' 19-20).

93537280299

העולה מן האמור הוא, שעדותם של שני "עדי ראיה" אלו (ע"ת/2 אורן לוין ו-ע"ה/4 יוני אפשטיין), אין בכוחה לקשור בין הנאשם לבין הבעיטה בפניו של המתלונן.

ה"ראיה" היחידה שיש בה, לאמיתו של דבר, לתמוך בגרסתה של המאשימה, בדבר זיהויו של הנאשם כשוטר שבעט בפניו של המתלונן - היא עדותו של המתלונן עצמו, לפיה הוא זיהה את הנאשם כמי שבעט בו, על סמך העובדה שהוא לא לבש מדים, אלא חולצה תכלת וחבש כובע זיהוי משטרתי . וכך העיד בענין זה המתלונן:

"ת: היה קל מאד לזהות אותו [את הנאשם] כי הוא היה עם חולצה אזרחית בכובע של שוטר ובעט לי בלחי, בפרצוף " ... "וביקשתי מהם [מהסטודנטים שעמדו לצדו] לצלם את השוטר עם החולצה תכלת כי אותו זיהיתי כזה שבעט לי בפנים".

"ת: הוא עמד מעלי ובעט בי כך (מדגים עם הרגל).." (ע' 10 ש' 3). "שכבתי בשלב הזה קצת על צד שמאל כי ניסיתי להתרומם והוא עמד מולי כשאני שוכב על הצד" (ע' 10 ש' 7-8)

ואולם, דומה שדווקא גרסתו של המתלונן, לפיה הוא זיהה את הנאשם על סמך העובדה שהוא לבש בבגדים אזרחיים ולא מדי שוטר, ובכלל זה הסתמכותו של המתלונן על שתי התמונות בהן מופיע הנאשם לבוש בחולצה תכלת וחבוש בכובע מבצעי - עומדות למתלונן לרועץ . אבאר:

כזכור, הנאשם טען, כי הוראת הפינוי בכח ניתנה לאחר שהוא החליף ברכבו את הבגדים האזרחיים שלבש (חולצה בצבע תכלת ומכנסי גי'נס) במדי שוטר, ושב לכיכר, וכי עד לפינויים בכח של המפגינים לא היה כל מגע פיסי בינו לבין מי מהמפגינים, ועל כן שתי התמונות הנ"ל צולמו, לטענתו, לפני שהוא החליף בגדיו למדים ולפני שהחל הפיזור בכח של המפגינים.

עדותו זו של הנאשם נתמכה בעדותם של שני עדים נוספים:

ע"ה/2 רפ"ק דוד חיון, מפקד יחידת מג"ב שהשתתפה בפיזור ההפגנה העיד: "זכור לי שבמהלך ההפגנה כשאנו היינו בכיכר ציון, ארז (הנאשם) הגיע אלי מבית שמש. הוא היה עסוק בהפעלת סוכנת באזור בית שמש. הוא חָבַר אלי בהפגנה, עדכן אותו בפרטים מה היה במהלך העסקה בבית שמש ולאחר מכן ביקשתי ממנו שיעלה על מדים ושיצטרף אלינו" (ע' 36 ש' 1-4). ע"ה/2 התבקש להתייחס לנקודת הזמן בה צולמה להערכתו תמונה מס' 2 , והשיב:

"ת: התמונה הזאת צולמה לפני הוראת הפיזור שקיבלנו.

ש:למה אתה חושב ככה?

ת: קודם כל, אני רואה שהסטודנטים עדיין חוסמים את הציר, ואנחנו בעמדה מאוד נינוחה מולם. זה ודאי לפני תחילת הפיזור" (ע' 36 ש' 14-18).

"ת: ... הפיזור היה מאוד מאוד קשה. השתמשנו בכח, אז כמובן שמצב המפגינים זה בהליכה מהירה וחלק בריצה.... היה בלאגן. זה מצב מאוד סטרילי מצה שרואים בתמונה שהצגת לי" (ע' 37 ש' 1-5).

בדומה העיד ע"ה/2 רפ"ק אבי כהן, ראש לשכת מודיעין בילוש של מרחב ציון בתקופה הרלבנטית, אשר ביום האירוע שימש כבלש סמוי שהתחזה למפגין והתערבב בין המפגינים, ומשכך היה לבוש בבגדים אזרחיים, וללא כובע זיהוי משטרתי. גם ע"ה/2 מופיע בתמונה מס' 2 שצולמה על ידי אורן לוין (לבוש בחולצה שחורה ומכנסי ג'נס בפינה השמאלית של התמונה). הלה העיד, בנוגע למועד צילומה של התמונה הנ"ל:

"ת: לפי איך שאנו עומדים ושהמפגינים יושבים זה לפני הוראת הפינוי.

ש: למה ?

ת: לאחר שניתנה הודעת הפינוי העלינו את המפגינים למדרכות. חלקם נעצרו או עוכבו למגרש הרוסים.

......

ש: למה ממבט על התמונה הזאת אתה סבור שהיא היתה לפני תחילת הפינוי בכח ?

ת: כי אחרי שניתנה הוראת פינוי , בוצעו כמה מעצרים על ידי בלשים שלי ואני עליתי איתם למטה, למגרש הרוסים. מאחר ואני פה עדיין בתמונה, אז עדיין לא היה פיזור בכח.

ש: תאר לי בבקשה את מצב השוטרים שמופיעים בתמונה ?

ת: ממתינים להחלטה של הפיקוד" (ע' 38 ש' 17- ע' 39 ש' 8).

אכן, די בעיון קל בתמונה מס' 2, כדי להיווכח - גם ללא היזקקות לעדויותיהם של העדים הנ"ל – כי התמונה צולמה ב"שלב השקט" של ההפגנה ובטרם ניתנה לשוטרים הוראת הפיזור בכח: בתמונה נראים שמונָה שוטרים במדי מג"ב (בהם גם ע"ה/2 רפ"ק דוד חיון), שני שוטרים במדים כחולים, הנאשם (כשהוא לבוש בחולצה תכלת וחובש כובע משטרתי) ומאות מפגינים עומדים על הכביש הראשי ברחוב יפו או יושבים על אבני המדרכה. ניתן להבחין בנקל, כי השוטרים המופיעים בתצלום עומדים במקום, כשידיהם שלובות או מונחות על מותניהם (כמו ידיו של הנאשם) וניכר היטב כי הם מצויים במצב סטטי של המתנה בעמידה, ולא במצב של הליכה או תנועה. גם המפגינים הרבים שגדשו את הכיכר נראים עומדים, באותו שלב, במקום ולא זזים, חלקם אף משולבי ידיים. בין השוטרים למפגינים אין כל מגע פיסי.

משכך, תמונה זו, בכל הכבוד, אינה מתיישבת עם גרסתו של המתלונן לפיה היא צולמה מיד לאחר שהוא נגרר בחוזקה לאחור , נבעט על ידי שניים-שלושה שוטרים ולבסוף נבעט על ידי הנאשם בפניו. אילו כך אמנם היה הדבר - סביר להניח, שהנאשם, כמו גם יתר השוטרים בתמונה, היו נראים משולהבים, מלאי אדרלנין, או לכל הפחות מצויים בתנועה כלשהי, ולא עומדים פאסיביים בידיים משולבות. תמונה זו גם אינה תואמת תיאור של פיזור בכח של המפגינים: ע"ה/2 וע"ה/3 העידו בביהמ"ש כי לאחר שהחל הפיזור של המפגינים תוך שימוש בכח- היה בלאגן שלם בכיכר, מפגינים רצו לכל הכוונים, שוטרים הרימו מפגינים והכניסו אותם לניידות המשטרה. המתלונן עצמו העיד כי נאלץ להמתין כ-10 דקות עד שפונה לביה"ח באמבולנס, שכן בשל הפינוי אי אפשר היה לפנותו קודם לכן (ע' 17 ש' 11-14). על רקע תיאורים אלו, המסקנה ההכרחית היא, שהתמונה הנ"ל צולמה ע"י ע"ת/2 אורן לוין בטרם התחיל הפינוי בכח של המפגינים.

והוא הדין בנוגע לתמונה מס' 1, בה נראים הנאשם ושוטר מג"ב נוסף כשהם עומדים וידיהם מונחות על המותניים.

נשאלת השאלה, כיצד מתיישב המראה העולה מהתמונות הנ"ל עם עדותו של ע"ת/2 אורן לוין, לפיה הוא צילם את האדם אותו התבקש לצלם לאחר שהמתלונן הוכה ? ע"ת/2 אורן לוין העיד כי הוא צילם כ-100 תמונות במהלך ההפגנה. ייתכן מאוד , שכאשר שלח לוין את התמונות למתלונן לאחר שוך ההפגנה, הוא פשוט שלח לו תמונות בהן מופיע הנאשם (לבוש בחולצה תכלת) בלי שהוא טורח לייחס חשיבות רבה לשאלה, באיזה שלב צולמו התמונות האלו במהלך ההפגנה. ודוק: ע"ת/2 אורן לוין לא העיד בשום מקום שהאיש שהוא צילם לאחר שהמתלונן נבעט בפניו, לבש חולצה בצבע תכלת . כל שהעיד היה : "הצביעו לי על איזה בן אדם לצלם אותו. נראה לי עם כובע על אזרחי. הוא לא היה בבגדי שוטר" (ע' 20 ש' 1-1).

בסיכומיה טענה ב"כ המאשימה, בנוגע לתמונות שהגיש המתלונן כראיות: "אולי התמונות צולמו לפני הפינוי ההמוני אבל לאחר פינויים מקומיים פרטניים של אנשים ספציפיים" (ע' 49 ש' 10-11). ואולם המדובר, בכל הכבוד, בטענה סתמית ולאקונית, שלא הוכחה ולו לכאורה ,וכידוע- בהשערה גרידא אין די כדי להרשיע נאשם במשפט פלילי. מה גם, שטענה זו עומדת בניגוד לעדותם הברורה של ע"ה/2 רפ”ק דוד חיון וע"ה/3 רפ"ק אבי כהן, לפיה למפגינים ניתנה התראה של כ-5 דקות להתפזר מרצון בטרם החל הפינוי בכח – עדות שמהימנה עלי- וטענה זו גם עומדת בניגוד להוראות החוק (סעיפים 153, 154 לחוק העונשין) בנוגע לשימוש בכח (סביר) לצורך פיזור התקהלות בלתי חוקית, שימוש אשר אפשרי רק לאחר שניתנה הוראות "התפזרות בשקט" על ידי "ממונה על מחוז או קצין מחוז או שופט בית משפט שלום, ובהעדרם -שוטר בדרגת מפקח משנה ומעלה", ולאחר שהמתקהלים לא התפזרו מרצונם בחלוף "זמן סביר" ממתן הודעת ההתפזרות.

גם הדברים שאמר המתלונן במהלך העימות שנערך בינו לבין הנאשם - יש בהם כדי להצביע על הבעייתיות הגלומה בהסתמכותו של המתלונן על לבושו האזרחי של הנאשם, כאינדיקציה לזיהויו כאותו שוטר שבעט בו בפניו. ולשם המחשה יובאו דבריו של המתלונן בענין זה כלשונם:

"אני זיהיתי אותך בוודאות רק בגלל זה שלא היית על מדים.... אני באמת מאמין שאתה בעטת בי ואני יודע שאתה בעטת לי בפנים..ואם היית על מדים אז לא הייתי יודע שזה אתה, אבל רק בגלל שהיית בלי מדים ".

בשלב זה נשאל המתלונן ע"י חוקר מח"ש, שערך את העימות: "אז למה אתה זוכר אותו ?", והמתלונן השיב: "אני זוכר אותו רק בזכות זה שהוא לא היה על מדים". נוכח תשובה זו, הקשה החוקר ושאל את המתלונן: "וגם בגלל

הפנים שלו?" והפעם השיב המתלונן, בניגוד למה שהעיד קודם לכן : "בטח בגלל הפנים".

גם בבית המשפט טען המתלונן, כי הצליח לזהות את הנאשם גם על סמך תווי פניו, באומרו :

"ת: יש לי זכרון פנומנלי. אני זוכר אנשים שאני נוסע איתם באוטובוס, ברמה הזאתי. חוץ מזה ראיתי אותו גם אחרי המקרה הוא היה עם שתי בנותיו בגן ברחביה אני לא זוכר תאריכים ומספרים אבל הזכרון הצילומי שלי מאד מאד חד" (ע' 7 ש' 3-5).

דא עקא, שבחקירתו של הנאשם בבית המשפט הוא העיד, כי יש לו בן ובת ולא שתי בנות, וכי הוא מתגורר "בתחילת הבקעה [בקעת הירדן-י.מ.] ביישוב אלון , ככה שבגן רחביה אני לא חושב שיש לי מה לעשות" (ע' 32 ש' 13-14).

דבריו אלו של המתלונן, בנוגע לאופן זיהויו את הנאשם כמי שבעט בפנים, מעוררים יותר מאשר ספק סביר.

ואולם, גרסתו של המתלונן לענין לבושו ואופן זיהויו של הנאשם כמי שבעט בו- איננה התמיהה היחידה העולה מגרסתו:

במהלך חקירתו במח"ש אמר המתלונן: "אין צילומים של הבעיטה עצמה לפנים. מי שראה זה סטודנט ג'ינגי' שאחפש את פרטיו ואמסור אותם בעתיד" (ע' 1 ש' 19-20 להודעה נ/1). ואולם, בבית המשפט הודה המתלונן, שכבר בעת שפגש באותו סטודנט ג'ינג'י , ע"ה/ יוני אפשטיין, (באמבולנס) אמר לו האחרון שהוא לא ראה את הבעיטה. כשהתבקש, אפוא, המתלונן להסביר בביהמ"ש , מדוע טען בהודעתו כי הסטודנט הנ"ל היה עד ראיה לבעיטה, השיב המתלונן, כי החוקר ככל הנראה לא הבין את דבריו נכונה (ע' 11 ש' 1- 12), תשובה שבכל הכבוד, אינה מסברת את האוזן.

תמיהה אחרת נוגעת לבעיטות הנוספות שנבעט המתלונן ע"י השוטרים שגררו אותו מהכתפיים. לא בהודעתו של המתלונן במח"ש ולא בחקירתו הראשית בביהמ"ש לא הזכיר המתלונן, ולו ברמז, את העובדה שהשוטרים אשר גררו אותו לאחור מהכתפיים גם בעטו בו מספר בעיטות . על בעיטות אלו ניתן היה ללמוד רק מהודעתו של יוני אפשטיין. כשנשאל המתלונן, בחקירתו הנגדית, מדוע השמיט פרט זה מגרסתו, השיב :"אני לא מתלונן על כל המשטרה. אני מתלונן על בעיטה ספציפית משוטר ספציפי... לא חשבתי שזה רלבנטי למקרה הספציפי " (ע' 16 ש' –20 15). ואולם, משבחר המתלונן מיוזמתו לתאר את השלב הראשון של האלימות שהופעלה כלפיו ע"י השוטרים - אך מצופה היה שידאג לספק תיאור מלא ושלם של אותו אירוע, בלי שישמיט ממנו פרט מהותי, והעובדה שהשמיט את ענין הבעיטות הנוספות – מלמדת, שהמתלונן לא מדייק בהכרח בדבריו, וכי אי דיוק דומה נפל, אולי, גם בגרסתו בנוגע לזהותו של הנאשם כמי שבעט בפניו.

עוד העיד הנאשם בביהמ"ש, כי החוקר שגבה ממנו את ההודעה במח"ש (ע"ת/3 עמרי בן מאיר) דאג להסביר לו את ההבדל בין מדים של שוטרי יס"מ למדים של שוטרי מג"ב ושוטרי סיור " כשהוא ניסה בעצם לאתר את השוטר" ( ע' 14 ש' 6-7). אלא, שע"ת/3 טען כי איננו זוכר שהסביר למתלונן ההבדל בין סוגי המדים, וכי אם היה מסביר לו זאת, אזי הדבר היה מוצא עיגון כלשהו בכתב .

אף אם נתעלם מהתמיהות הנ"ל- התמיהה העיקרית בגרסתו של הנאשם טמונה, לדידי, בעובדה שאף אחד מהסטודנטים שגררו את המתלונן (לדבריו) לפינת הרחוב, לאחר שהוכה ונבעט, וביקשו מאורן לוין לצלם את השוטר שהכה אותו - לא הובא לעדות על מנת לתמוך בגרסתו, והדבר אומר דרשני. שני העדים היחידים שהובאו מקרב הסטודנטים המפגינים כאמור כלל לא ראו את אירוע הבעיטה ולא ידעו לשפוך אור על זהותו של השוטר הבועט .

מהמקובץ עולה, כי לא ניתן לזהות את הנאשם - לא ברמת וודאות הדרושה במשפט אזרחי (הסתברות של 51% לפחות), קל וחומר שלא בהסתברות הדרושה לצורך הכרעה במשפט פלילי (מעבר לכל ספק סביר) - כשוטר שבעט בפניו של המתלונן.

ויודגש: אין באמור כדי להוביל למסקנה, שהמתלונן לא הוכה על ידי שוטרים במהלך פיזור ההפגנה ובדה את כל האירוע מלבו. נהפוך הוא: מאמין אני לדברי המתלונן, כי הוא נגרר בכתפיו והוכה בפניו, וכך גם מעיד דו"ח הפינוי באמבולנס וגליון השחרור מביה"ח. מאמין אני גם, כי הדבר בוצע על ידי שוטרי יס"מ/מג"ב שנכחו במקום. אלא, שזיהויו של הנאשם כשוטר הספציפי שבעט בפניו של המתלונן לא הוכח במקרה דנן. המסקנה, לפיה הנאשם הוא שהכה את המתלונן - לא עולה , בכל הכבוד, לא מגרסת המתלונן, לא מעדותם של שני הסטודנטים האחרים ולא מהתמונות הנ"ל שהוגשו ע"י המתלונן כראיה.

5.סוף דבר

מזכה את הנאשם מהעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 .

6. ניתן והודע בפומבי היום, כ"ט בטבת תשס"ט (25/01/2009) בשעה 13:08 במעמד התובע עוה"ד אמיל לוינסקי, הנאשם וסניגורו, עוה"ד יצחק כהן .

511796808