512994605

כתב האישום

1. ביום 30.9.06 התרחש אירוע של תקיפה הגורמת חבלה של ממש במר שלום מיורקס (להלן- המתלונן). הנאשמים 1-2 שימשו בתאריך הנ"ל כשוטרי סיור. כתב האישום מייחס לנאשמים שתקפו בצוותא את המתלונן וגרמו לו המטומות ושטפי דם בעפעפיים ובעיניים, המטומה ושפשופים בלחי ימין, שריטות ביד ובצוואר, וכן המטומות בגב ובבית השחי. עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 380+ 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. העובדות המיוחסות לנאשמים כוללות מספר שלבים:

א.     האירוע המקדים כלל כמה שלבים כדלהלן:

1. ביום 30.9.06 בסמוך לשעה 02.00 הלכו המתלונן וחבריו אסף צרפתי ואורן ואחנון במרכז העיר ירושלים.
2. ברחוב כורש פגשו השלושה באמיר אילוז והחל ויכוח בין השלושה הנ"ל ואילוז.
3. הוזעקה תגבורת משטרה ובעקבות קריאתו הגיעו שוטרים רבים.
4. נאשם 1 עצר את אורן ואחנון.
5. המתלונן ניסה למחות על המעצר והופתע מתגובת נאשם 1.

ב.     נאשם 1 היכה את המתלונן בשני אגרופים .

ג.      לאחר מכן הגיע נאשם 2 ושני הנאשמים היכו את המתלונן באמצעות אגרופים ובירכיות ובאמצעות חפץ שלא זוהה. בכך נגרמו למתלונן הפגיעות שתוארו לעיל.

ממצאי רקע

93537572298

3. למעשה כל 4 השלבים הראשונים של האירוע המקדים לא שנויים במחלוקת (ראו למשל עדותו של המתלונן שלום מיורקס במוצג נ/2 אשר בקוויה הכלליים דומה לעדויות שאר עדי התביעה). העובדות הבסיסיות הללו עולות מדברי כל עדי התביעה שהיו עם המתלונן בערב האירוע. אף כי יש הבדלי ניואנסים בין המתלונן וחבריו אסף צרפתי ואורן ואחנון, ניתן לקבוע שהעובדות המתוארות בשלבים המקדימים הנ"ל התרחשו. הערפול קיים ולמעשה לא הוסר עד לסיום המשפט ב-4 תחומים:

א.     באשר לזהותו של אותו בחור שעימו היה ויכוח (שייקרא להלן- האלמוני).

ב.     מי היו הצדדים לויכוח.

ג.      מה תוכן הויכוח עם אותו אלמוני.

ד.     האם היתה הצדקה אובייקטיבית כלשהי לזימון השוטרים ולמעצרו של ואחנון ושל צרפתי.

4. אין מחלוקת והוכחו כדבעי הפרטים העובדתיים הבאים:

א.     שהמתלונן שלום מיורקס הוכה מכות נמרצות במועד האירוע נשוא הדיון. ניתן לראות את הפגיעות שנפגע ב-3 התמונות ת/1 וכן בתעודה הרפואית ת/4.

ב.     אורן ואחנון נעצר בחשד להתפרעות במקום ציבורי (ראו ת/8). תגובתו של ואחנון עובר למעצרו היתה "אני חושב שיש לך טעות".

ג.      פרט לאורן ואחנון נעצר בחשד להתפרעות במקום ציבורי והתנגדות למעצר מר אסף צרפתי (חברו של הנאשם). תגובתו של צרפתי עובר למעצר היתה "אני לא רבתי עם אף אחד" (ראו ת/9).

5. להלן כמה ממצאים מקדימים לאירוע נשוא כתב האישום:

א.     היה אירוע של ויכוח קולני בין המתלונן ושלושת חבריו הנ"ל לבין האלמוני. תוכנו והרקע לויכוח ומשכו של הויכוח לא ברורי חד משמעית. אך נראה כי מאן דהוא דיווח למשטרה על כך וכך נכנסה המשטרה לתמונה.

ב.     הויכוח לא כלל מגע פיזי בין המתלונן וחבריו לבין האלמוני.

ג.      אף כי צויין בזכ"ד שהמתלונן וחבריו יצא מהם ריח חריף של אלכוהול הם לא היו בגילופין.

מה שנותר לבירור הוא שני נושאים:

א.     שאלת זיהויים של הנאשמים 1-2 כמי שהיכו את המתלונן.

ב.     פרטי התקיפה.

שאלת זיהויים של הנאשמים 1-2 כמי שהיכו את המתלונן.

נאשם 2

6. אני פותח בדיון באשר לנאשם 2 מאחר ונאשם זה לא זוהה ע"י המתלונן כמי שהיכה אותו. בעדותו בביהמ"ש העיד המתלונן: "....שני שוטרים בוודאות שאני זוכר שתקפו אותי...אני זוכר אחד גבוה שחור כזה...אותו אני לא מזהה עם החולצה הצהובה....את אביתר אני מזהה אותו כי זה הבן אדם הראשון שפניתי אליו והיה בן אדם גבוה כזה שחום עם שיער קצוץ שאני זוכר את הברכייה שלו לפנים שלי...". במילים אחרות, נאשם 1 זוהה בוודאות ע"י המתלונן בעוד שנאשם 2 לא זוהה. אף באולם ביהמ"ש לא זיהה המתלונן את נאשם 2 כמי שהשתתף בתקיפתו.

7. התביעה טענה לכך שנאשם 2 הוא אותו שוטר "גבוה" שתואר אף כ"שחור" או "שחום" אף כי התיאור גבוה כלל לא אומר דבר, מה גם שנאשם 2 שקומתו ממוצעת אינו כה גבוה עד כך שניתן לתאר אותו כ"גבוה". בה במידה צבעו כ"שחור" או "שחום" לא אומר דבר. בה במידה תיאורו כבעל "שיער קצוץ" לא תואם את נאשם 2. התביעה מסכימה לכך ואף ציינה בסיכומיה בכתב ש"תיאור זה מתאים לשוטרים רבים אחרים[1]".

8. עם זאת, התביעה ביססה את מעורבותו של נאשם 2 ואת העובדה שהוא היה זה שהכה את המתלונן ביחד עם נאשם 1, על דברי נאשם 1 שהעיד במשטרה כ-3 חודשים אחרי האירוע נשוא כתב האישום[2] "ואז מוטי פרץ יצא מהמועדון, ראה שאני עם שניים לבד...וביחד תוך כדי שאנו תופסים את ידיו של שלום, כבלנו אותו מאחור[3]". עוד טענה התביעה שנאשם 2 קושר עצמו לאותה נקודת זמן, למפגש שהיה בין נאשם 1 למתלונן ולמגע הישיר ובלתי אמצעי עם המתלונן.

9. אינני מקבל את טענות המאשימה לגבי זיהויו של נאשם 2 ואלו טעמיי:

א.     לא רק שנאשם 1 העיד כ-3 חודשים לאחר האירוע, אלא שלפי התיאור שהוא נתן, אשר לא נסתר, הוא (נאשם 1) היה במצב של ערפול חושים כתוצאה מהתנגדותו האקטיבית של המתלונן למעצרו. להלן התיאור שנתן נאשם 1 בעדותו במשטרה[4]: ".......ואותו שלום עם שתי ידיו מאוגרפות נתן לי מכות ודחיפות בחזה כואבות מאד, באותו רגע איבדתי את נשימתי למס' שניות והרגשתי שחור בעיניים לא ידעתי היכן אני נמצא ואז מוטי פרץ יצא מהמועדון....[5]". התיאור הזה איננו תיאור שעל בסיסו, ברמה של מעל לכל ספק סביר, ניתן לקשור את נאשם 2 לזמן ולמקום ולבסס על כך טענה בדבר תקיפת המתלונן.

ב.     לפנינו, אם כן, שני אנשים שהיו במצב נפשי ופיזי קשה. המתלונן שלא יכול היה לזהות את נאשם 2, ונאשם 1 שהיה במצב של ערפול חושים כתוצאה ממכת האגרוף שהיכהו המתלונן.

ג.      גם לפי עדות זו לא היה אירוע של תקיפה, מצד נאשם 2.

ד.     עדותו של המתלונן עצמו היתה מעורפלת. הוא תיאר מכת אגרוף מצד נאשם 1 ואז הצטרפו 2-3 שוטרים[6]. המתלונן ציין בעדותו שהיה עם חולצה על הראש כך שבודאי שלא יכול היה לזהות מי מסביבו[7]. המתלונן לא יכול היה לומר כמה שוטרים היו מסביבו[8]. גם אם נניח שבשלב מסויים הצטרף נאשם 2, אין כל ערובה שהוא היכה את המתלונן.

ה.    נאשם 2 לא נחקר במח"ש כחשוד.

10. מעבר לכל האמור לעיל, איש מעדי התביעה לא זיהה את נאשם 2 כמי שהכה את המתלונן. להלן, אתייחס בקצרה לעדות כמה מהעדים:

א.     העד צרפתי-חברו של המתלונן דיבר על 4 שוטרים שהיו עם המתלונן חלקם עם מדים כחולים וחלקם עם שחורים[9].

ב.     העד נתנאל מרדכי ציין שהיחידים שהכו את המתלונן הם שוטרי יס"ם וקצין משטרה[10].

ג.      העד אבישי שלום העיד על 8-12 שוטרים[11] שהקיפו את המתלונן והוא לא יכול היה לזהות את נאשם 2.

ד.     נאשם 2 עצמו העיד שהשתתף במעצרו של המתלונן אך הוא לא יכול היה להצביע על חלקו של כל שוטר במעצר.

11. סוף דבר, הנני קובע כי כתב האישום והמיוחס לנאשם 2 בכתב האישום לא הוכח מעל לכל ספק סביר ועל כן הנני מחליט לזכות אותו מהאשמה שיוחסה לו בכתב האישום.

נאשם 1

12. נאשם 1 זוהה ע"י המתלונן בוודאות כמי שהכה אותו. המתלונן העיד במפורש: "... את אביתר אני מזהה אותו כי זה הבן אדם הראשון שפניתי אליו והיה בן אדם גבוה כזה שחום עם שיער קצוץ שאני זוכר את הברכייה שלו לפנים שלי...". המתלונן תיארמצב בו נאשם 1 "הדביקו" לניידת והזהירו שאם לא ישתוק, יכה אותו. הוא הוסיף ותיאר מצב בו נאשם 1 היכה אותו במכת אגרוף לעינו ואגרוף נוסף לצד ראשו. אך לא רק המתלונן זיהה את נאשם 1 כמי שתקף אותו אלא העד אבישי בלום שהיה עד אובייקטיבי. הלה תיאר את נאשם 1 יוצא מהרכב ו"...קפץ קפיצת קרטה ובעט בחזה של שלום שנפל על הרצפה[12]". העד גם זיהה את נאשם 1 בביהמ"ש [13] . אם כי יודגש שנאשם 1 לפי דברי עד זה לא היה היחידי שחבט במתלונן ולדברי העד[14] "המשיכו לאחר בעיטת הקרטה, להכות את שלום בעודו שוכב על הרצפה".

13. אך כבר בשלב זה יודגש שנאשם 1 לא היה היחידי שחבט במתלונן היו עוד אחרים שעשו כן ואלה לא נתפסו. כך למשל העד אבישי שלום העיד ששוטרים "המשיכו לאחר בעיטת הקרטה להכות את שלום בעודו שוכב על הרצפה[15]". באותה רוח העיד נתנאל מרדכי, אף כי לא הצביע על שוטר ספציפי שהכה את המתלונן אך ציין בעדותו שראה "אלימות משטרתית...הם מנצלים את הסמכויות שלהם, את תעודת השוטר, את המדים שלהם ואת הכוח שלהם[16]".

14. קו ההגנה של נאשם 1 היה שגרסת המתלונן ושאר עדי התביעה ניתנו כדי להפליל את נאשם 1, כדי להתנקם בו. עוד נטען שהמאשימה לא חקרה את האירוע כפי שרשות חקירה סבירה אמורה לפעול בכך שלא נחקרו שוטרים רבים שהיו במקום ושלא נבדקו מצלמות שהיו במקום שיכלו לשפוך אור על מה שהתרחש. אכן נכון הוא שלא נחקרו כל אותם שוטרים שהיו במקום לרבות שוטרי יס"מ אך די היה בעדים שהובאו כדי לקבל תמונה על מה שהתרחש, מה גם שבין העדים היו עדים אובייקטיביים כמו העד אבישי שלום. בהקשר זה יוזכר שחוקר מח"ש מר נהרי העיד שחקר 4 שוטרים באזהרה ועוד 6 שוטרים בעדות פתוחה[17]. מסתבר שהחקירה המקפת לא הניבה בסופו של דבר אלא את עדי התביעה, אך לא ניתן לטעון כנגד המשטרה שלא ערכה חקירה מקפת בעניין דנן. אמנם נכון שהאירוע נחקר זמן לא קצר אחרי התרחשותו, אך אין בחקירה מאוחרת זו כדי לפגום בנכונות של העדויות. באשר למצלמות, אכן, אילו היו בפנינו צילומים מההתרחשות הרי שניתן היה להיעזר בהן ולקבוע ממצאים, אך העדרן אינו פגם שיש בו כדי לשנות את קו הראיות שהיה חד משמעי בכל הקשור לחלקו של נאשם 1 בפרשה.

פרטי התקיפה שבה הותקף הנאשם

15. השתלשלות האירוע הוכחה בצורה חד משמעית ע"י המתלונן. המתלונן ציין את האגרוף לעין ימין ועוד אגרוף לצד הראש שהכהו נאשם 1. אך מאותו שלב ואילך ציין המתלונן שהוא לא ידע מי הכהו שכן העיד שבאו שני שוטרים נוספים , אזקו אותו ושמו לו את החולצה על הראש ו"פיצצו" אותו במכות עם קתות הנשק. שוכנעתי שבמקרה דנן הוכה המתלונן ע"י עוד שוטרים, אך עובדה זו לא מפחיתה מחלקו של נאשם 1. כל הניואנסים השונים שעליהם הצביע ב"כ נאשם 1 בסיכומיו בכתב אין בהם כדי לשנות ממארג הראיות הברור והחד משמעי המצביע על חלקו של נאשם 1 שכן יש לזכור שהאירוע נשוא כתב האישום היה אירוע רב משתתפים, שהתרחש על פני דקות ספורות בשעות הלילה המאוחרות ואי התאמות אין בהן כדי לשנות מראיות ברורות וחד משמעיות שצויינו לעיל.

16. הנני קובע שלא היה כל אירוע אלים בטרם המפגש עם השוטרים, כל פציעותיו של המתלונן מקורן במכות שהוכה ע"י נאשם 1 והשוטרים האחרים. עם זאת, בעת מתן גזר הדין, אביא בחשבון את טענת נאשם 1, שהיתה התנגדות למעצר מצד המתלונן, אף כי זו לא הצדיקה את עוצמת הכוח שהופעלה כנגדו ואף אתחשב בכך שתוך כדי ההתנגדות הוכה נאשם 1 בחזהו ע"י המתלונן, מכה שערפלה את חושיו (אף כי יש לי ספקות אם מכה זו היתה בכוונה מצד המתלונן) עם זאת, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר שבמקרה דנן היה מצב של הפעלת כוח במידה חריגה ובלתי סבירה מצד נאשם 1 ושוטרים נוספים.

17. סוף דבר, הנני קובע שהוכחה מעל לכל ספק סביר אשמתו של נאשם 1 ועל כן הנני מוצא אותו אשם ומרשיעו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 380+ 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

511504809

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"א , 04/04/2011, במעמד הצדדים